הפסקת סימון בכוויה קרה

המספר שעל הפרה היה במשך עשרות שנים הדרך היחידה של הרפתן לעקוב ולטפל בה בכל נושא, החל ממעקב אחר ההיריון והלידה, דרך טיפולים רפואיים שעברה, ועד לאיכות החלב שהפיקה. מצב זה היה נכון לרפתות קטנות, ונכון כפליים לרפתות גדולות מאוד, בהן המעקב אחר הפרות קשה הרבה יותר.

הכניסה של האמצעים הטכנולוגיים המתקדמים לרפת, אפשרה לנו לשנות את השיטה. במשך עשרות שנים היה נהוג אמנם לסמן את הפרות בכוויה קרה, כדי לייצר את אותו מספר לבן ובולט שיאפשר מעקב, אבל היום – אנחנו מזהים את הפרות בצורה דיגיטלית. אנחנו עושים זאת למרות שישנם קולות שמתעקשים שתהליך הסימון לא כואב לפרה – כי אנחנו מאמינים שמדובר בסבל מיותר, שניתן למנוע.

איך זה התאפשר?

המעבר לזיהוי הפרה באופן דיגיטלי, התאפשר בזכות הטכנולוגיות המתקדמות שנכנסו לרפתות. בעבר, הרפתנים נהגו להתהלך ברחבי הרפת, ולתעד בכתב את התנהגות הפרות – ולכן המספר הגדול שעל הפרה היה קריטי לעבודה השוטפת של הרפתן. היום, לעומת זאת, על כל אחת מהפרות בכל אחת מהרפתות שלנו יש משדר חיצוני, שמנטר את הפעילות שביצעה במהלך היום, ומשדר לרפתן את כלל הנתונים אודותיה. וכך, פרמטרים כמו אם היא בהריון או לא, האם חם או קר לה, כמה אכלה, כמה שתתה, כמה היא עמדה או התהלכה במהלך היום, האם היא נמצאת במצוקה, ועוד רבים – משודרים לרפתן בזמן אמת. בדרך זו, כל המידע על הפרה עובר באופן אוטומטי וממוחשב לרפתן, ולכן אין שום צורך להמשיך ולעקוב אחריה באמצעות אותו מספר גדול. בצורה זו, אם הפרה צריכה לקבל טיפול, או תשומת לב מיוחדת, מיד ניתן למצוא אותה, ולטפל.

בעבר סימנו את הפרות בכוויה קרה כי פשוט לא הייתה לנו אפשרות אחרת. לא הייתה הטכנולוגיה שתאפשר לנו מעקב יעיל. אבל היום, לאור אותם שיפורים טכנולוגיים, בחרנו לוותר על הסימון, ולעשות עוד צעד בשיפור רווחת הפרות.