טיפול במרבצי הפרות (קלטור)

היום אנחנו יודעים, שמרבץ יבש ואוורירי משפר משמעותית את רווחת הפרות, את היגיינת הפרות, ומביא לירידה בתחלואת הפרות, בדגש על ירידה בשכיחות דלקות עטין קליניות. והאמת, שלפרות פשוט נוח ונעים יותר לרבוץ על מרבץ יבש. וזו גם הסיבה שאנחנו מוודאים שהמרבץ שלהן יהיה יבש ונעים לשכיבה בכל שעות היום.

איך מייצרים מרבץ יבש

את אותו מרבץ יבש אנחנו משיגים באמצעות פעולת הקלטור וכן על ידי "הליקופטרים", מאווררי ענק שקבועים בסככה, ומאווררים את הרפת לאורך רוב שעות היממה. המקלטרת, זו שמבצעת את פעולת הקלטור, היא מכונה חקלאית בעלת "שיניים", שמתחברת לטרקטור, ושדומה במעט למחרשה. אבל בניגוד למחרשה, היא לא מגיעה לעומק הקרקע, אלא "מגרדת", או "מקלטרת" את המרבץ. כך היא בעצם "הופכת" ומרדדת את המרבץ, ומייצרת שכבה יבשה עליה הפרות יכולות לשהות.

אנחנו מקלטרים את הקרקע כי מרבץ קשה או רטוב הוא מצע להתפתחות חיידקים, ואילו המרבץ היבש מעלה את רמת הניקיון ואת היגיינת הפרה ולכן גם מוריד את השימוש באנטיביוטיקה. בנוסף, הקלטור מפחית את הצורך בהדברה כימית נגד זבובים, נותן לאדמה "לנשום", ואפילו מצמצם את פליטת גזי החממה.

מה קורה בעולם

בתחום זה אנחנו, בישראל, מתקדמים יותר מהעולם, וברוב המקרים גם בפער. לרוב, ברפתות ברחבי העולם, נהוג להכניס את הפרות למרחבים קטנים הרבה יותר, מעין "האנגרים" סגורים, כשהקרקע עשויה בטון ועליה הניחו קש. מצב זה גורם לפרות לסבל, לצליעות, ולתופעות שונות שנובעות מחוסר תנועה. אצלנו בארץ, הרפתות פתוחות וחשופות, השטחים גדולים הרבה יותר, והפרות חיות על מרבץ ולא על בטון. לכן, בכל הנוגע למרבצים בכלל, ולשמירה על המרבצים יבשים בפרט, אפשר לומר שבצורה רוחבית, אנחנו מובילים ומתווים דרך בעולם כולו.

וברפתות שלנו

אנחנו דואגים לבצע את פעולת הקלטור ברפתות בין פעם לשלוש פעמים ביום, בהתאם לצורך. אנחנו מבינים עד כמה הקלטור חשוב לפרות, כמה הוא הופך את המרבץ לכזה שיותר נעים ונוח לשהות בו, וגם – כמה הוא מוריד את הסיכוי לתחלואה. לכן אנחנו מקפידים עליו, ומוודאים שהפרות יחיו על מרבץ אוורירי ויבש.