גידול עגלות בקבוצות

העגלות הרכות שגדלות בטבע נמצאות בסכנה גדולה בימים הראשונים לחייהן וחלקן לא שורדות, בין השאר מסיבות של תחלואה וסכנת טריפה. כדי לשמור על בריאותן ולהימנע מחשיפה לחיידקים, רפתות ברחבי העולם נהגו במשך שנים להפריד את העגלות הקטנות מהקבוצה ולבודד אותן, עד שיצאו מכלל סכנה.

וכך היה גם אצלנו, עד לפני שנים ספורות. בחלק מהרפתות, היה נהוג להפריד את העגלות לשישים ימים, כדי לשמור על בריאותן. בשישים הימים האלו הן גדלו במלונה פרטית, והיונקיסט, מי שאחראי על העגלות הקטנות ברפת, היה עוקב אחרי ההתפתחות השוטפת שלהן. בין השאר, נעשה מעקב אחרי כמה הן אכלו במהלך היום, כמה שתו, אם הן נמצאות במצוקה או אם חלו, חלילה. וזה קרה כי רצינו לשמור על העגלות בריאות, ולספק להן את סביבת המחיה והתנאים הטובים ביותר בראשית חייהן.
אבל היום אנחנו יודעים שיש משמעות גדולה לזמן בו העגלה פוגשת את העדר. למעשה, ככל שגדלה כחלק מהקבוצה בשלב מוקדם יותר, כך ההתפתחות הקוגניטיבית שלה תהיה גבוהה ומהירה יותר, והפחד שלה מבני אדם – יקטן. ובמילים אחרות, הפרה היא חיה חברתית, וככל שתקדים לפגוש את החברות שלה ברפת, כך ייטב. לכן, במסגרת פרויקט "רפת מקיימת", העברנו את העגלות למחייה בזוגות לאחר כשבוע עד שבועיים מרגע הלידה.
אנחנו מבינים שהשבועיים הראשונים לחייהן הם קריטיים להתפתחותן ויש בהם סיכון גדול. העגלה בשלב זה נמצאת בסיכון מוגבר לפתח מחלות, ולכן אנחנו עדיין משגיחים עליה באופן צמוד. בימים אלו הן נמצאות במלונות פרטיות, אנחנו מאכילים אותן בחלב אם עם קולסטרום, ונותנים להן טיפול צמוד.

ולאחר השבועיים האלו, בהם הן גדלו והתחזקו, אנחנו מאחדים אותן עם קבוצת בני גילן, ונותנים להן לחיות ביחד, במרחב גידול משותף, כשהיום חלק מהרפתנים שלנו כבר מדברים על השאיפה לייצר מרחבי מחייה משותפים לעגלה ולאם, ממש מהרגע הראשון.

בין השאר, כל אלה מתאפשרים בזכות הטכנולוגיה המתקדמת שנמצאת היום ברפתות, שמאפשרת לנו מעקב שוטף אחר העגלות והפרות, ויכולה לחסוך ולקצר משמעותית את זמן הבידוד בו העגלות הקטנות נמצאות. בנוסף, גם הרחבנו את ההשקעה ביונקיות והחמרנו את נהלי הטיפול בעגלות, הכל מתוך האמונה הגדולה בדרך בה בחרנו, והרצון לשפר את איכות חייהן של הפרות.