בשנות השישים של המאה הקודמת, נערך ניסוי שבדק האם ניתן להאכיל את הפרות בגזם תמרים, במקרה של בצורת. הניסוי הראה תוצאות חיוביות ומעודדות, אבל השיטה לא חדרה באופן מאסיבי לרפתות הישראליות, והן עדיין נוהגות להאכיל את הפרות בקש.
עם זאת, אנחנו מאמינים שהשימוש בגזם למטרות האכלה הוא ניצול נכון, חכם ויעיל של משאבים, וממקסם את ערך הקיימות שאנחנו דוגלים בו. בצורה זו, אנחנו משתמשים בתוצרת הפירות והירקות שנשארת בשטח ומזהמת את הסביבה, כמו גזם פלפלים או גזם תמרים, ועושים בהם שימוש חוזר.

מה המחקר העדכני אומר

מחקרים שנערכו בנושא במו"פ ערבה בשנים האחרונות הראו תמונה ברורה, שאומרת שבגזם הפירות והירקות ישנם ערכים תזונתיים שיכולים להחליף קש – שהוא מזון הפרות העיקרי. לכן, החלטנו בחלק מרפתות יטבתה, וכרגע רק מול הפרות שאינן נחלבות, לקחת מהגזם, שהוא תוצר לוואי של החקלאות המקומית בערבה, ולהאכיל בו את הפרות, וכך להפחית משמעותית את הובלת הקש מהצפון ומהמרכז.

אנחנו מאמינים שכך נשפר את האפקט הסביבתי, הן על ידי ניצול מלא של המשאבים שעומדים לרשותנו, והן על ידי חיסכון בדלק וזיהום שנגרמים כתוצאה מההובלות הכבדות של הקש, שמתקיימות תדיר.

האפקט הסביבתי

בראייתנו, האכלת הפרות בגזם פירות וירקות זו קיימות במובן המלא והעמוק של המילה. אנחנו לוקחים את הגזם, שבמקרים רגילים היה נטמן באדמה, והופכים אותו למזון לפרות. כך בעצם אנחנו עושים שימוש חוזר במשאב קיים, והופכים את הפסולת לזהב. בגזם התמרים, אגב, המצב יעיל כפליים, היות שאת כפות התמרים לא ניתן להטמין באדמה, וכך הן שוכבות על הקרקע, וכשהן נרקבות – הן מעלות גז מתאן שידוע כמזהם סביבתי. ברגע שאנחנו מרסקים אותו והופכים אותו למזון, אותו גז מתאן לא מיוצר, והפרות – נהנות.

ובשורה התחתונה

הגזם החקלאי הוא משאב אדיר שנמצא בערבה ומהווה פסולת אורגנית. לכן החלטנו לקחת את גזם הפלפלים, הזיתים והכותנה, ולהפוך אותו למזון עבור הפרות שלנו. כרגע אנחנו עושים בהם שימוש מצומצם, אך בעתיד אנחנו מקווים לעבות את הידע הנצבר בנושא, ולהרחיב את השימוש בגזם לכלל רפתות יטבתה.

 

גזם פירות וירקות האכלת פרות ברפת בגזם חקלאי