מעבר לתפריט תחתון

אתר זה עושה שימוש בעוגיות בהתאם למדיניות הפרטיות

סגור

מכירים את הרפתות

הרפתנים שאנחנו עובדים איתם מלווים אותנו כבר עשרות שנים, עוד מהימים הראשונים בנהריה. הרפתנים, שפועלים ב-77 רפתות בגליל ובערבה, שנמצאות במרחק של עד שעתיים נסיעה מהמחלבות באחיהוד וביטבתה, חולבים את הפרות בכל בוקר, צהריים וערב ושולחים אלינו, בהתאם לכמות הפרות ולמכסה היומית, עשרות אלפי ליטרים של חלב טרי טרי, כמעט בכל יום.

לחצו והכירו את סיפורי הרפתות שלנו

הכירו את הרפתנים שלנו

רפת אלון הגליל

רפת עין השופט

רפת ציפורי

אורי אורן אלון הגליל

בשנת 1983 הגיעו מהפקולטה לחקלאות שברחובות אל קיבוץ אלון הגליל אורי אורן ומשפחתו, ואיתם עוד חמש משפחות נוספות. הם בכלל תכננו להקים בית בערבה, אבל אז הם גילו שאין פלאפל בנגב, ויש דברים שפשוט לא מוותרים עליהם. וכך, הם התמקמו בגליל התחתון.

אורי, שגדל בקיבוץ שמרת ועבד ברפת עוד בנערותו, סגר לאחרונה את שנתו ה-48 כרפתן. ברפת שהקים באלון הגליל נמצאות היום שבעים פרות חולבות ושישים עגלות, שאת כולן הוא מכיר בשמן. אורי אומר שהשם שנתן להן קשור לקיבוץ, לרפת, לאנשים שעובדים בה או לאנשים בהם נתקל במהלך הטבעי של החיים. כך או כך, הוא יתאים את השם לעגלה בהתאם לזיכרונות שהיא תציף בו.

מהיום שהקים את הרפת, אורי הבין שכדי שיהיה לו כיף לעבוד בה, הוא צריך שהציוד בה יהיה חדיש, שהרפת תהיה נקיה ושהפרות יהיו שקטות ורגועות. לכן, הוא מסמן את הפרות באמצעות תג זיהוי שמונח להן על הצוואר, הוא מחזיק את העגלות הקטנות בזוגות ברפת, הוא לא נותן להן אנטיביוטיקה אם הן לא צריכות והוא דואג ומטפח אותן, כך שיהיה להן הכי נעים.

צלם: ליאור נורדמן

עין השופט

בשנת 1938, כשרפת עין השופט הוקמה, היו בה שלוש פרות חולבות, וכמה רפתנים בודדים עם הרבה אהבה למקצוע. הרפת, שישבה בקיבוץ החדש שהוקם רק שנה לפני, לא הייתה ענף החקלאות היחיד בו, ובנוסף אליה פעלו גם לול, בקר, דיר עיזים ומטע של עצי פרי. חברי הקיבוץ החלוציים נתנו יד בכל אלה, וקיימו חקלאות לתפארת. היום, שמונים שנים אחרי, כבר חיות ברפת 300 פרות חולבות ועוד מאתיים עגלות, שמייצרות כ-2.5 מיליון ליטר חלב בשנה.

אילון שגב, מנהל הרפת, הוא דור שלישי למסורת מפוארת של רפתנים. אביו ואימו עבדו ברפת, וכבר בגיל 14 הוא נכנס אליה בעצמו. למעט חופשה שלקח לצורך צבא ולימודים, הוא עבד בה ללא הפסקה, כך כבר שלושים שנה. אולי זו גם הסיבה שהוא שם דגש מיוחד על בני הנוער מהקיבוץ שממשיכים לקיים את המסורת.
הנוער של עין השופט נכנס אל הרפת ומתחיל לעבוד עם הפרות מגיל צעיר. רפת עין השופט היא גם בין הבודדות בה עובדים חברי קיבוץ בלבד, שמגיעים מעשר משפחות החיות בקיבוץ, כשהענף מפרנס אותן ואת הקיבוץ כולו. ואם תגיעו לרפת? תבינו איך היא זוכה קבועה בתחרויות כמו הרפת המטופחת, הרפת היפה וגם חלב הזהב. יש בה ציורי קיר, גרפיטי צבעוני, הרבה מאוד ירוק ושקיעות מהסוג שקיים רק בעין השופט.

הנוער של עין השופט נכנס אל הרפת ומתחיל לעבוד עם הפרות מגיל צעיר. רפת עין השופט היא גם בין הבודדות בה עובדים חברי קיבוץ בלבד, שמגיעים מעשר משפחות החיות בקיבוץ, כשהענף מפרנס אותן ואת הקיבוץ כולו. ואם תגיעו לרפת? תבינו איך היא זוכה קבועה בתחרויות כמו הרפת המטופחת, הרפת היפה וגם חלב הזהב. יש בה ציורי קיר, גרפיטי צבעוני, הרבה מאוד ירוק ושקיעות מהסוג שקיים רק בעין השופט.

צלם: ליאור נורדמן

האחים שמואלי מושב ציפורי

בשנת 1996 שני האחים לבית שמואלי, שמוליק ואריה, החליטו להקים רפת במושב ציפורי. הם קנו שתי רפתות במושב והתחילו לעבוד, חלבו את הפרות, דאגו להן, טיפחו את הרפת. הפכו לגמרי את סדר היום שלהם. ואז, בשנת 2000, הם החליטו לגדול. הם איחדו את הרפתות ועברו לרפת אחת, משותפת לשניהם.

באותו הזמן אלי, הבן של אריה, בכלל למד לתואר במדעי המחשב ובמתמטיקה. הוא סיים ועבר לעבוד בהייטק, חי במרכז. הכי רחוק שאפשר מהרפת, מציפורי, מחיי המושב. אבל בשנת 2010, הוא החליט לעצור הכול, ולחזור הביתה. הוא עזב את המשרה הנוחה שלו, את המשרד, המחשבים, המזגן, לקח את המשפחה ועבר למושב. הוא חשב על הילדות שלו. הוא נולד וגדל בציפורי, עזר לאבא שלו, אריה, מגיל הגן. זכר איך הוא נהנה להיות בשדה ועל הטרקטור. והתגעגע.

היום, שמונה שנים אחרי, הוא מנהל את הרפת ומשתמש בידע שצבר דווקא אז, במרכז, בעבודה היומיומית. הוא, ומשפחת שמואלי כולה, הפכו את הרפת למתקדמת, ממוחשבת וטכנולוגית, אבל גם כזו שזוכה בתחרויות כמו הרפת המטופחת ביותר, והפרה נעה שחיה ברפת, אפילו זכתה בתואר שיאנית החלב בישראל.

צלם: ליאור נורדמן